יום חמישי, 28 בינואר 2010


מנהגים ישנים הם האויב הגדול להגשמה אישית
המאמר פורסם בטור שלי ב ynet.

ש', היא מנהלת בכירה בחברה פיננסית, אם סבתא ובעיקר - עסוקה מעל לראש בכולם חוץ מעצמה. התסכול הביא אותה אלי, הצלחנו בתחילה לפנות לה זמן אצלה ביומן ובראש - אך התברר שלא היה בה הכוח וההתמדה לשנות מנהגים ישנים...

ש', מתאמנת שלי, אישה בשנות ה-50 המאוחרות לחייה, בעלת משפחה וסבתא, מנהלת בכירה בחברה פיננסית.
תלונתה המרכזית שאין מספיק שעות ביממה כדי להספיק הכל. היא מבינה כמה זה חשוב ללכת לחדר הכושר, אפילו עשתה מנוי במכון יוקרתי, אך היא בקושי מגיעה פעם בשבוע, למרות שהייתה מעוניינת להגיע 3-4 פעמים, כפי שהמליץ רופאה.  זה פשוט לא קורה.

זו בעיה? הפיתרון נשמע פשוט לא? ניהול זמן קפדני והבעיה נפתרה - אז זהו שלא !

ש' היא אישה חזקה, מאוד מוכשרת ובעלת יכולות, לנהל זמן היא יודעת מצוין, אבל תמיד כשמדובר במשהו עבורה, איכשהו, לא נשאר זמן. לנכדים תמיד תמצא זמן, להכין ארוחת שבת מושקעת לכל המשפחה המורחבת מדי שבוע, כמובן שיהיה זמן, להספיק הכל ויותר מזה בעבודה, מובן מאליו.

אז מה הבעיה?
הבעיה היא שזו גישת חיים שאינה תורמת לפרט המחזיק בה. ראיית העולם שלה אומרת: הכל חשוב, את הכל צריך להספיק, להכל מתכננים ומקצים זמן, ובסוף רק אם נשאר זמן, היא מגיעה אל עצמה - כלומר לא מגיעה.

אז שוחחנו באופן ממוקד על ערך עצמי, שהסתבר שנמצא אי שם למטה. עזרתי לה לראות איזו אישה מדהימה היא, כמה שהיא מוכנה להשקיע, להשתדל, לארגן, לנהל, ליישם, להוציא לפועל גם במישור המשפחתי וגם בקריירה.
היא קיבלה "שעורי בית" לגבות עדויות מקרובי משפחה ומעמיתים על פועלה וערכה בעיניהם. היה לה מאוד קשה עם זה, אך היא עצמה מתקשה "להעיד על עיסתה" - הצלחתי לשכנע אותה לעשות זאת.  אז היא קצת "התפדחה" אבל היא הבינה שהיא רק יכולה להרוויח מזה.

מה היא גילתה?
היא גילתה שהמנכ"ל בחברה בה היא עובדת רואה בה "יד ימינו" ושהוא סומך עליה בעיניים עצומות.
שבן זוגה תופס ממנה "האישה המושלמת, שיודעת לעשות הכל",
וזו דעתם של כל הסובבים אותה.
כשסיפרה לי על העדויות הללו היא הייתה קצת מובכת ובעיקר מאושרת, פתאום הייתה לה אפשרות לראות את עצמה באור נפלא ושופע.  עכשיו הגיע השלב הבא - ש' החליטה לאמץ גישה חדשה, גישת ה'אני חשובה' והתחילה לבנות הגדרות עשייה בהתאם.

תוך מספר שבועות היא הצליחה להגיע לחדר הכושר לפחות 3 פעמים בשבוע. היא החליטה לעיתים לומר גם "לא" לכל מיני בקשות שהיו על חשבונה, היא יצרה כללים ששמרו עליה, חרגה פחות בשעות העבודה, החליטה למשל לארח אחת לשבועיים בשבת ואחת לשבועיים להתארח.

בזמן שחסכה שיבצה אימונים בחדר הכושר, הלו"ז שלה רשום ביומן, הישיבות בעבודה, הפגישות עם הנכדים, הפדיקור והאימון בחדר הכושר, הכל מופיע שם ולהכל הוקצה זמן. גם הזמן בשבילה ולמענה.

סוף טוב הכל טוב? 
זה עבד, אך רק לתקופה קצרה. כמו כל גישה, היא עובדת אם בוחרים לפעול מתוכה, ש' התקשתה לשחרר את ההרגל הישן ותוך כמה שבועות חזרה לסורה. היא לא הצליחה לייצר הרגלים חדשים במקום הישנים - שהם הרגל של שנים. היא החליטה לגדוע את התהליך באיבו ."אני יודעת שאני רק אפסיד מזה. אבל זה קשה לי מדי", היא אמרה.

לא כל הסיפורים הם סיפורי הצלחה גדולים. ש' טעמה איך זה יכול להיות כשהיא בוחרת לשים את עצמה במרכז. אולי, עכשיו שהיא יודעת איך ומה זה מצריך ממנה היא תבחר לעשות זאת שוב והפעם להתמיד.

לכן חשוב לזכור, תהליך אימון אישי הוא תהליך מאמץ ומצריך כוחות נפש, ליווי ועידוד. הרבה יותר קל להכנע להרגלים הישנים. אם אתם באים רק כדי לחלוק את הקשיים, ולא לשנות ולצאת מאזור הנוחות - חבל על הכסף והזמן שאתם משקיעים. עליכם להיות מוכנים לשנות את דרכי הפעולה וההתנהגויות המזיקות - גם במחיר יציאה מ"אזור הנוחות".

יום רביעי, 20 בינואר 2010


אפשר לשלב עבודה ומשפחה גם בהיי טק !
המאמר פורסם בטור שלי ב ynet.

לפעמים אנחנו רק חושבים שאין ברירה אלא לעבוד 12 שעות ביום. אך כשהעבודה והמשפחה מתנגשים כדאי להביט מסביב ולמצוא את הכשלים ואת ההזדמנויות לשילוב בריא יותר של השניים. שאלו את ג', ראש צוות בתחום ההיי-טק.

כשהעבודה והמשפחה מתנגשים
ג', מתאמן שלי, גבר צעיר בשנות ה-30 לחייו, בעל משפחה, וראש צוות בתחום ההיי-טק. אחת מהסוגיות המטרידות שעלו מהאימון היו ויכוחים חוזרים ונישנים בבית על העדרו, על איך שהוא לא מהווה שותף פעיל וזמין לכל המתרחש בבית. מצד שני בעבודה יש הרגשה שתמיד נשאר עוד משהו לעבוד עליו.

בשלב ראשון זיהינו כי הוא נמצא בעבודה למעלה מ-13 שעות ביום בממוצע, ביחד עם הנסיעות - 15. תוסיפו לזה 6 שעות שינה, ונותרו בקושי 3 שעות, שזה מעט מאוד זמן לחיי משפחה.

ג' מגיע מדי יום בערב, אחרי למעלה משעה בדרכים, כולו עייף ורצוץ, כדי שוב לריב עם בת-זוגתו. לא סבבה.

כדי לקבל קצת פרספקטיבה, ביקשתי ממנו להסתכל על המצב מנקודת מבטה של זוגתו, אחר כך מנקודת מבטם של הצוות שלו ובסוף מנקודת הראות של הבוס שלו. כתוצאה מכך הוא כעס פחות בבית - ויותר הבין את הטענות, מה שהפחית את הריבים. ג' גם למד שיש המון מקום לשיפור בהתנהלותו במקום העבודה.

מנקודת מבטה של זוגתו ראינו שהיא מתגעגעת לשותף שלה ושלבתם הקטנה חסר אבא.

מנקודת מבטם של חברי הצוות, שיוצאים, להבדיל ממנו, בזמן - דווקא הייתה נכונות לעבוד עוד. הם היו צמאים ושמחים לקבל יותר תחומי אחריות. כמו כן, ההתנהלות הריכוזית של ג' גרמה לחוסר במידע רב בקרב חברי הצוות. בלי אותו מידע שהיה מנת חלקו של ג' בלבד, יהיה קשה לצוות לבצע את העבודה לבדם.

מנקודת מבטו של הבוס ראינו שג' מאוד מוכשר אך קצת ברדקיסט. הוא מאחר לישיבות, לעיתים לא עומד בלו"ז של המשימות המוטלות על הצוות שלו, ולוקה בכל הקשור לניהול הזמן שלו.

כל נקודות המבט הללו סיפקו פער שניתן לגשר עליו והתרככות שנתאפשרה מהבנת הצד השני, מעצם ההסתכלות מנקודת מבטם. במקום לנסות ולפסול ולהתווכח, נתאפשר בשלב ראשון לזהות מה ערכי בצד הזה ולהתחיל ליצור מרחבי זמן יעילים ומדוייקים יותר לבית וגם לעבודה.

התהליך ערך כמה חודשים טובים. בשלב ראשון, זיהינו את ההרגלים הלא טובים: לעשות הכל לבד, לא לסמוך על אף אחד וכך הלאה. גילינו שהמקור להם הוא הפחד של ג' שהצוות יפשל, במקום לסמוך על חדוות עבודה ושותפות עם הצוות שלו. אחר כך הטמענו וטיפחנו הרגלים טובים יותר כגון חלוקה ברורה של תחומי אחריות והתאמת יכולות אנשי הצוות למטלות שלהם.

כל הצעדים הצריכו אומץ, התמדה ונחישות, היו משברים על הדרך, לעיתים היה נדמה לו שזה בלתי אפשרי, אך עידוד תרם רבות. הפגנתי את הערכתי אליו על מאמציו ועל עשייתו, שהניבו כל פעם תוצאות טובות יותר והתקדמות בכיוון הרצוי לו.

כל תהליך האימון האישי היה חסר תוחלת, לולא התמיד ג'. כל התקדמות, קטנה כגדולה,  נצברה ואלו יצרו התקדמות גדולה יותר בהמשך. לא הכל מצליח, ולא הכל מצליח במידה הרצויה ולכן יש לזהות מה לא עובד לנסות להבין מדוע ולמחדד את תהליך התיקון והשינוי בדרכי ההתנהלות.

ומה על ג' מיודענו?
ג' מרוצה ופחות עייף. הוא מרגיש שאפשר לנהל גם חיי משפחה ובית ראויים ומספקים וכן התנהלות מקצועית, עניינית ויעילה בעבודה. כדי לשמר את ההישגים החדשים, שיושבים על הרגלים חדשים, עליו להיות ערני, לשים לב להרגלים הישנים שתמיד רוצים ועלולים לחזור.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3836719,00.html





יום שלישי, 12 בינואר 2010


"יש אלף כמוכם" - איך יוצאים ממעגל האבטלה?
המאמר פורסם בטור שלי ב ynet.

המונים מחפשים עבודה, שולחים קורות חיים ולא מבינים למה הם לא מוצאים. אז איך פורצים דרך? איך מפסיקים לחפש ומתחילים למצוא? לפניכם כמה עצות מעשיות - לאלו שאינם מחפשים תירוצים.

מאומנת שלי, בחורה צעירה, שאפתנית ונמרצת, מחפשת עבודה מזה כמה חודשים בתחום המכירות. באחד מראיונות העבודה שלה, המראיינת ביקשה ממנה למכור עט. מאחר ואין לה ניסיון במכירת עטים, "חטפה חום" וחוסר ביטחון, וביקשה למכור את המכשיר הנייד במקום.

למרות שלטענתה מכרה את הנייד מצוין, לא התקבלה.

אחרי שניתחנו את האירוע, המאומנת שלי הבינה שמנקודת מבטה של המראיינת היא הפגינה חוסר יכולת אלתור וכן חוסר גמישות, תכונות חשובות מאוד אצל מוכרת טובה. במפגש ערכנו סימולציה של הראיון, הפעם כשנתבקשה למכור את העט, עצרה, חשבה ומכרה את העט.

איך מפסיקים לחפש ומתחילים למצוא?
המונים מחפשים עבודה, שולחים קורות חיים ולא מבינים למה הם לא מוצאים. כמאמנת יוצא לי לא מעט להתעסק בסוגיית מציאת העבודה עם המאומנים שלי. אז איך פורצים דרך? איך מפסיקים לחפש ומתחילים למצוא?

קודם כל תמשיכו לשלוח קורות חיים, זה לא מזיק, אולי אפילו תשיגו כמה ראיונות עבודה כך, נדיר, אבל עדיין, זה קורא מדי פעם.יחד עם זאת, מאחר וכך כולם עושים, הסיכויים מאוד אפסיים.
יומן אבטלה

אז מה עושים? נתחיל ממה שעוד לא ניסיתם לעשות, עצם העשייה, ההליכה בדרך שטרם ניסיתם, תיצור פריצת דרך, כלומר פורצים את הדרך הסלולה היטב, זו שאיננה מניבה תוצאה רצויה ומעיזים לנסות משהו אחרת.

כמה טיפים שימושיים: 
1. NETWORKING (רישות) - כבר סיפרתם לכל מי שאתם מכירים שאתם מחפשים עבודה? יותר מזה, שאלתם את כל מי שאתם מכירים אם הם מכירים מישהו שיכול לעזור? תעשו רישום ומעקב, התקשרו אחרי כמה ימים ובדקו אם משהו התקדם, הכי טוב, קחו שם וטלפון וקדמו את העניין בעצמכם.

2. גשו לכמה חברות כוח אדם, התראיינו אצלם אח"כ תהיו "נודניקים נחמדים" : התקשרו מדי שבוע לברר מה חדש, אילו הצעות רלוונטיות ו/או אקטואליות עומדות על הפרק.

3. אתם לא עוברים מיונים? גשו לבוחן/ת ובקשו לקבל חוות דעת, מדוע לא עברתם, מה לדעתו/ה חסר או צריך להשתפר, כך תקבלו אפשרות ללמוד על עצמכם ובכך להשתפר.

4 העזו: התקשרו לחברות שאתם מעוניינים לעבוד בהם, דברו עם מי שאחראי על כוח אדם, התעניינו אם יש הצעות אקטואליות ובקשו להגיע ולהתראיין.

5. למדו מטעויות: לא עברתם ראיון עבודה, בקשו לדעת מדוע, ציינו שברצונכם להפיק לקחים לקראת הראיון הבא. בקשו מחברים לעשות סימולציה של ראיון עבודה, ובקשו לדעת איך הייתם.

סוף טוב - הכל טוב
ומה עם המאומנת שלנו? בראיון העבודה הבא, במקרה, או שלא, נתבקשה שוב למכור, הפעם מאפרה, כעת שהיא כבר מבינה מה בעצם מבקשים לבחון, עצרה, חשבה, וכמו גדולה מכרה גם את המאפרה למראיין.

הפעם היא גם התקבלה.

זוהי דוגמא אחת, על פיה ניתן להקיש כי שווה ללמוד מן העבר, להשקיע בהפקת הלקחים, לנתח ולהבין מה קרה, לתקן ולהמשיך הלאה להזדמנות הבאה עלינו לטובה. כל אחד יכול להשקיע רגע ולחשוב על עוד דרך, פורצת, ככל שתהיו יצירתיים, פתוחים ומוכנים להתנסות לטעות וגם לתקן כך תגדילו את הסיכויים שלכם למצוא עבודה.

הכי חשוב, חייכו, זה לא עולה כסף, אל תיקחו את עצמכם כל כך ברצינות.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3822517,00.html





יום רביעי, 6 בינואר 2010



מה זה תהליך אימון אישי והאם הוא מתאים לך ?
המאמר פורסם בטור שלי ב ynet.

תהליך אימון אישי, "קוצ'ינג" נועד לאתר ולהשאיר את ההרגלים שמקדמים אותך לעבר המטרות שלך ולסגל הרגלים מועילים נוספים - ולהיפטר מההרגלים המונעים ממך להיתקדם. השאלה היא - האם תסכים לצאת מ"תחום הנוחות" שלך?

תהליך אימון אישי ("קוצ'ינג") נובע מתוך היגיון פשוט שעיקרו: לכולנו יש הרגלים, חלקם טובים, כאלה שמקדמים אותנו להשגת מטרותינו בחיים וחלקם תוקעים אותנו. מטרת התהליך בשלב ראשון, לאתר את אותם הרגלים תוקעים ובמקומם להטמיע ולתרגל הרגלים חדשים, כאלה שמצמיחים אותנו ומקרבים אותנו למטרותינו.

ההרגלים שלנו הם אלה שגורמים לנו להרגיש נוחות וטבעיות, על נוחות לא מוותרים כל כך מהר. על כן תהליך אימון אישי הינו תהליך מעמת, מאמץ והישגי ולכן אינו מתאים לכל אחד בכל זמן.

מאמן מקצועי קודם כל מברר אם בן האדם בשל לתהליך: עד כמה נמאס מהמצב כרגע, עד כמה תהיה מוכן לנסות אחרת, גם כשזה לא נוח, כלומר, לצאת מאזור הנוחות, עד כמה תתמיד ותהיה נחוש, וכמובן עד כמה תהיה פתוח לנסות דברים שעד כה לא חשבת ואולי לא רצית לנסות.

אם לא בשלים, לא כדאי להתאמן, זה חסר תועלת ומתסכל.

כדי להבין איך התהליך עובד, ניקח דוגמא:
מתאמן שהגיע אליי וציין שמטרתו להעלות בטחון עצמי, על מנת שיוכל להביא את עצמו לידי ביטוי באופן תקיף יותר וכך גם להתקדם בעבודתו. שמתי לב שהאופן שבו הוא בא לידי ביטוי כרגע, ברמה הפיזית, הוא גב שפוף קדימה, קול נמוך, והבעת פנים רצינית, אפילו קצת עצובה. סט של הרגלים שבפני עצמם אינם מבטאים בטחון עצמי, אז אותם בשלב ראשון, זנחנו.

ההרגלים החדשים שביקשנו להטמיע הם: בתחילת כל אינטרקציה - חיוך, גב זקוף והגברה קלה של הקול. אלה פעולות טכניות שניתן ליישם במיידי, מבלי להעמיק מעבר לזה. מה שיפה ביצירת הרגל חדש, אם עושים את זה מספיק פעמים זה מתחיל להרגיש נוח וטבעי.

אכן, בפעמים הראשונות שהוא ניסה את זה הוא הרגיש מלאכותי, טכני ומוזר, אך התוצאות היו משמעותית יותר טובות. החל מהניסיונות הראשונים, אנשים יותר הקשיבו, היה נעים לדבר איתו, ולכן האינטרקציות נמשכו יותר זמן וכך הוא בא לידי ביטוי הרבה יותר. תוצאות אלו באופן ישיר השפיעו על העלאת תחושת הביטחון העצמי שלו.

לא רק על פני השטח
נכון, ישנן סיבות עמוקות מדוע הוא חסר בטחון עצמי, אותן קשה יותר לפתור בשלב ראשון ולכן לוקח יותר זמן, בשלב מאוחר יותר בתהליך שלו העמקנו יותר ואף הגענו לתובנות בעניין הזה, יחד עם זה כבר בשבועות הראשונים של התהליך, הוא עשה אחרת והתוצאות היו בהתאם יותר טובות.


אז מה ההבדל בין מאמן לפסיכולוג? 
אימון הוא תהליך של עשייה וליווי תוצאתי. אצל הפסיכולוג נהוג "לדבר על...", אצל המאמן "עושים את..." כלומר, זהו מפגש אימוני, מדברים על מה נעשה אחרת בשבוע הקרוב, מלווים את תוצאות העשייה עד להגעה למטרה הרצויה. קצב התהליך תלוי ברובו ובעיקר בקצב העשייה של המתאמן ולכן תהליך יכול להימשך מספר חודשים עד ללמעלה משנה, כלומר קצב אינדיבידואלי, בהתאם לקצב המתאמן.

חשוב לציין מאמן אינו יועץ, במהלך האינטרקציה האימונית, מתבצע תהליך של הסתכלות ומציאת פתרונות, כלומר אין זה תפקידו של המאמן לומר מה לעשות, אלא ליצור אוירה בטוחה של שאלת שאלות שממקדת את המתאמן במה שחשוב לו ועל ידי כך יגיע לפתרונות בעצמו. גם אין הגבלה על תחומי הייעוץ והוא נוגע לכל תחום בו אתם רוצים להצליח יותר: לשפר הישגיות בעבודה, במערכות יחסים, בלימודים, כל מטרה אישית - כל עוד אתם בשלים לכך.